האיזון החמקמק
האיזון החמקמק
כמדריכת פילאטיס ויועצת תזונה, אנשים מצפים ממני לחיות חיים מוסריים ונטולי אשמה, שבהם המזון היחיד שנכנס לפי הוא מזון בריא ומזין, ורק מחשבות חיוביות ומועילות מתרוצצות בראשי.
עם זאת, העובדה היא שבנגקוק, העיר שבה אני גרה, היא אחת הערים הפרועות ביותר בעולם, אני מתה על פיצה, לשתות כוס יין (או שתיים!) במוצאי שבת היא אחת הפעילויות האהובות עליי, ויש לי נטייה לחרדה. אז איך אני מצליחה לשמור על בריאות הגוף והנפש? הכל עניין של איזון ושל סלחנות כלפי עצמך במידת הצורך.
האם הייתם מאמינים שג'וזף פילאטיס היה שתיין כבד? הוא נודע באמירתו “אני שותה ליטר משקה חריף ביום, בנוסף לכמה בירות...”. עם זאת, הוא הצליח לחיות עד גיל 83 ופיתח את אחת משיטות האימון המצליחות ביותר בעולם, שגם כיום עדיין פופולרית מאוד. ההבנה של איזון היא המפתח לחיים ארוכים ובריאים של ג'וזף פילאטיס. הוא טען שתרגול קונטרלוגיה (שזה השם שניתן לפילאטיס לפני מותו של ג'ו) על בסיס יומיומי יעניק לאדם את הכוח והכושר הגופני הדרושים לא רק כדי לבצע את כל הפעולות היומיומיות התובעניות, אלא גם כדי לחיות חיים ארוכים, מאושרים ובריאים. דבר אחד שג'וזף לא הזכיר הוא שתרגול פילאטיס קבוע אכן מעניק לגוף שרירי בטן מדהימים!
אל תחשבו שאני מציעה לכם לפתח הרגלי שתיית אלכוהול יומיומיים (בבקשה, יין הוא הרבה יותר טעים!), אבל אני כן ממליצה לשמור על תיאוריית האיזון של ג'ו בחייכם. אני מנסה לחיות את חיי על בסיס 80-20 בכל הקשור לאוכל. 80% מהזמן אני אוכלת מזון בריא ומזין, עשיר בוויטמינים ומינרלים, שותה הרבה מים, מתעמלת ומקפידה על מנוחה מספקת. ואז 20% מהזמן אני לא כל כך קפדנית עם עצמי; אני אוכלת פיצה ועוגת גזר (העוגה האהובה עליי ביותר!), שותה יין ואפילו מפנקת את עצמי בשוקולד.
חלוקה זו של 80-20 מתאימה בדרך כלל לימי חול ולסופי שבוע. כמדריכת פילאטיס אני עובדת הרבה בערבים, ולעתים קרובות לא חוזרת הביתה לפני תשע בערב. כשאני חוזרת הביתה, אני בדרך כלל מותשת למדי ואין לי מצב רוח להכין ארוחה מורכבת. אני מתגברת על כך על ידי הכנת קערה גדולה של מרק תוצרת בית בכל יום ראשון אחר הצהריים, שאותו אני יכולה לחמם בערב לארוחת ערב.
המרק שלי צריך להכיל איזון בין פחמימות, חלבונים, ויטמינים ומינרלים כדי להבטיח שהגוף שלי מקבל את מה שהוא צריך כדי לבצע את העבודה הפיזית התובענית שלי.
הייתי שמח לספר לכם כאן סיפורים על מתכוני המרק שלי ועל תערובות התבלינים והעשבים השונים שאני משתמש בהם, אבל האמת היא שאני יועץ תזונה ולא שף גורמה! אני מנסה לא לחשוב יותר מדי על המרכיבים. תפוחי אדמה, כמובן, כדי להבטיח שאקבל הרבה פחמימות עמילניות, עלים ירוקים, עדשים או דגים לחלבון, ובאופן כללי הרבה ירקות בצבעים שונים, מכיוון שהם מספקים מגוון של ויטמינים ומינרלים שונים. אני חייבת להודות שכשהתחלתי לעשות את זה, התוצאה הייתה סיר עם משהו שדומה לקיא של חתול, אבל באמצעות ניסוי וטעייה (והרבה דלעת שגדלה באזור) הצלחתי ליצור מרק ש...
הטעם די טוב, המנה משביעה ומזינה. צליית הירקות יכולה לתת למרק טעם שונה לחלוטין.
איזון נפשי הוא גם חשוב וחיוני עבורי, שכן יש לי נטייה לחשוב בצורה חרדתית. לפני כמה שנים גיליתי את המדיטציה וראיתי לנגד עיניי את עצמי יושבת ברגליים משוכלות, עיניים עצומות, מרפאה את עצמי ומתנהגת בצורה מוסרית במשך שעות ארוכות בכל פעם. כל מי שניסה מדיטציה יודע שזו יכולה להיות עבודה קשה למדי. בהתחלה קבעתי לעצמי 20 דקות ביום למדיטציה. הייתי מדליקה נרות ריחניים, יושבת בכיסא נוח ומאזינה לאפליקציית מדיטציה בשם Take10, שהיא באמת מדריך מדיטציה מצוין. הרעיון של מדיטציה הוא לא להפסיק לחשוב, אלא פשוט לתת למחשבות לעבור כמו מכוניות בכביש (אולי לא בכביש סוקומוויט!). זה משהו שאני מוצאת מאוד קשה, והייתי מתרגשת מאוד כשמחשבה באמת חלפה על פניי ולא נצמדתי אליה, מה שהוביל למחזור מחשבות ו‘הלקאה עצמית’ על כך שאני כל כך גרועה במדיטציה ולא האדם הצדיק והמרפא שישב ברגליים משוכלות שהייתי מקווה להיות. בסופו של דבר, המדיטציה הפכה להיות מזיקה עבורי, כי בסוף 20 הדקות הייתי יותר מתוח מאשר בתחילתן.
המילון הבריטי אוקספורד מגדיר מדיטציה כ“התמקדות של התודעה במשך פרק זמן מסוים בשקט...”. אה, לא לשבת בשקט 20 דקות בכל יום ולנסות לתת למחשבות לעבור ולהפוך לעננים רכים וצפים. הגדרה זו של מדיטציה היא משהו שאני יכול להתמודד איתו. כיום יש לי שתי פעמים ביום שבהן אני מתרגל את סוג המדיטציה שלי. האחת היא בדרך לעבודה, כשאני נוסע לאורך Soi Ekemai ל-BTS. אני מתבונן בצבעי העצים, בפניהם של האנשים ומתמקד באור השמש על כתפיי. הפעם השנייה היא רגע לפני שאני הולכת לישון, כשאני שותה כוס חלב חם. אני מנסה להתבונן בגופי כאילו מרחוק, צופה בכתפיים נרגעות ושוקעות עמוק יותר בכריות, בחיוך על פני כשהחום של החלב מתפשט בכל גופי. והנה, בשתי הפעמים האלה ביום, המחשבות שלי פשוט באות והולכות באופן טבעי.
העצה האחרונה שלי בנוגע לאיזון היא פשוט להתאמן באיזון. כן, תעמדו על רגל אחת במשך זמן מה בכל יום. איזון מפעיל את שרירי הליבה והיציבות הפנימיים, מה שמוביל ליציבה טובה יותר ולקלות תנועה כללית יותר בגוף.
ניקולא קאסוול