10 לקחים שלמדתי מ-10 חודשים של כאבים בפרק כף היד
הסיפור האישי שלי והשקפתי. מאת אורי אבני
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שנאלצתי לחיות עם כאב במשך זמן כה רב. הכאב לא הופיע בפתאומיות – הוא התפתח בהדרגה, בהתחלה בשקט, עד שהשתלט עליי. דלקת חזקה ועיקשת בפרק כף היד הימנית שלי גזלה ממני לאט לאט את טווח התנועה. הכאב הפך קבוע, והעיר אותי בלילה. לא יכולתי אפילו לשאת משקל על ארבע – תנוחה שפעם הרגישה לי כל כך טבעית וקלה.
כמי שעוזר לאחרים להיפטר מכאב, להחלים ולחזור לתפקוד, היה מתסכל מאוד שלא יכולתי לעזור לעצמי. זה היה שיעור חשוב — מאלף, מעורר תובנות ומפתיע בבהירותו. החודשים האלה היו מבלבלים ולעתים קרובות מתישים. אבל הם גם לימדו אותי הרבה.
עכשיו, המצב משתפר לאט לאט. הכאב נחלש, טווח התנועה חוזר, והלילות שקטים יותר. זה עדיין מלמד אותי — אבל בהדרגה, גיליתי איך לעזור לגוף שלי ולהחזיר אותו למסלול הריפוי והשינוי.
הנה מה שלמדתי לאורך הדרך:
1. הכאב משנה אותך.
לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מבחינה רגשית. זה מרכך אותך, מחליק את הקצוות שלך, והופך אותך ליותר נוכח, בין אם אתה רוצה בכך ובין אם לא.
2. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בכאב מתמשך.
לפני כן, אי הנוחות הייתה זמנית. הפעם, היא נשארה — והשפיעה על כל היבט בחיי.
3. חוסר הוודאות היה החלק הקשה ביותר.
חוסר הידיעה מה בדיוק לא בסדר, או כמה זמן זה יימשך, יצר תחושה מתמדת של פחד. הבנתי עד כמה אנחנו תלויים בבהירות כדי להרגיש בטוחים — וכמה חזק הייתי צריכה להיות כדי להמשיך בלי זה.
4. הריפוי דרש יותר מתרופות.
זה דרש מנוחה, שקט, תנועה, הלך רוח, ומעל הכל — סבלנות.
5. הייתי צריכה לבנות מחדש את האמון בגוף שלי.
במשך זמן מה הרגשתי נבגד על ידי זה. אבל לאט לאט, ככל שהקשבתי יותר ודחפתי פחות, התחלתי להבין את האותות שלו ולעבוד איתו במקום נגדו.
6. זה היה בסדר להאט את הקצב.
לא הכל היה צריך להיעשות במהירות או בצורה מושלמת. ההאטה עזרה לי להתחבר ולטפל בגופי בחמלה רבה יותר.
7. יש אנשים שלא הבינו — וזה היה בסדר.
כאב הוא בלתי נראה. למדתי לא לקחת את זה אישית כשאחרים לא יכלו לראות את מה שאני נושאת.
8. הייתי צריך ללמוד מחדש מה המשמעות האמיתית של תמיכה.
לא רק מכשירים או טיפולים פיזיים, אלא גם תמיכה רגשית — לאפשר לאחרים להתקרב אליי, לאפשר לעצמי לקבל טיפול ולהודות שאני לא יכולה לעשות הכל לבד.
9. גיליתי חלקים בעצמי שלא הכרתי.
חוסן, תסכול, פחד, סבלנות. הכאב חשף את מגבלותיי — אך גם את כוחי.
10. מעולם לא הייתי רק הכאב.
גם כשהיה רועש ובלתי פוסק. גם כשהוא עיצב את ימיי. עדיין הייתי אני — ועדיין הייתי בתהליך ריפוי.