מורים בבתי ספר יסודיים לאוכלוסיות מיוחדות

בפילאטיס ניתן לתת מענה לכל סוגי האוכלוסיות המיוחדות, ויש ספרות ענפה בנושא זה. פילאטיס לשיפור טכניקת הריצה, כיצד פילאטיס יכול לשפר את היציבה בקרב הדור הצעיר, פילאטיס לאמהות ותינוקות, ופילאטיס לנשים בהריון. הרשימה עוד ארוכה.  אבל מה עם הקבוצה המדהימה של אנשים שעובדים יום יום בבתי הספר שלנו, ומספקים את החינוך הטוב ביותר האפשרי לילדינו הקטנים? מה עם המורים?

כמי שהייתה מורה בבית ספר יסודי במשך 12 שנים, חוויתי על בשרי את הלחצים, המתחים והאי-נוחות הגופנית הרבים העלולים לנבוע מעבודה עם ילדים צעירים בסביבה תובענית. חוסר זמן להתאמן, כאבים בכתפיים ובחלק העליון של הגב, עייפות, לחץ, וחוסר כללי ברווחה גופנית ונפשית.  לאחר שגיליתי את פילאטיס לפני 3 שנים וסיימתי את הסמכת המדריכים באפריל, אני יכולה כעת לראות כיצד פילאטיס יכול להועיל לכל המורים לילדים. זה בהחלט שינה את חיי.

מתי נכנסתם לאחרונה לגן ילדים או לכיתה של כיתות א'-ב'? האם ראיתם את גודל הכיסאות והשולחנות? הם זעירים!  לאחרונה ביליתי זמן בתצפית בכיתות כאלה, והייתי המום מכמות הזמן שהמבוגרים בילו כפופים על הכיסאות והשולחנות הזעירים האלה, משוחחים ולומדים עם הילדים. נראה כי קיפוזיס (עקמומיות חריגה וקמורה של עמוד השדרה, הגורמת לבליטה בגב העליון) נפוצה בקרב מורים העובדים עם ילדים קטנים.

ישיבה חוזרת ונשנית או ממושכת על שולחנות וכיסאות זעירים עלולה לגרום לעקמומיות לא טבעית של עמוד השדרה ולכתפיים מכופפות, מה שמביא למתח בקבוצות שרירים מסוימות ולהזנחה של אחרות.  שרירי הפושטים של עמוד השדרה עלולים להיחלש, מה שמחמיר עוד יותר את יישור עמוד השדרה, והשרירים בחלק הקדמי של החזה עלולים להתכווץ, מה שגורם לכתפיים להתכופף ולפגיעה בנשימה. אני מאמין שגם עם שני שיעורי פילאטיס בלבד בשבוע הכוללים תרגילים להארכת עמוד השדרה, ילדים צעירים יוכלו ללמוד להשתמש נכון בשרירי הליבה שלהם כדי לתמוך ביציבה שלהם כאשר הם יושבים ליד שולחנות וכסאות נמוכים ולא נוחים, ובחיי היומיום.

אחת התלונות העיקריות של מורים לגבי עבודתם היא הלחץ. אנשים שבוחרים להיות מורים הם מטבעם אנשים בעלי מצפון חזק, השואפים לכך שתלמידיהם יגיעו להישגים מרביים. הם מציבים רף גבוה מאוד לעצמם ולצעירים שעמם הם עובדים. רמת המחויבות וההתמדה הזו גובה מחיר מהגוף ומהנפש, ומובילה לרמות לחץ גבוהות באופן חריג.

בספרו ‘חזרה לחיים באמצעות קונטרולוגיה , ג'וזף פילאטיס (1945) כתב כי גוף כזה, המשוחרר ממתח עצבי ועייפות יתר, הוא המקלט האידיאלי שהטבע מספק לקיום נפש מאוזנת, המסוגלת תמיד להתמודד בהצלחה עם כל הבעיות המורכבות של החיים המודרניים. (עמ' 22). אם מורים היו מתרגלים פילאטיס באופן קבוע, הם היו יכולים להתחיל לחוות את הפילאטיס כ “...מערכת של אימון גופני ונפשי שיכולה לשפר את הכוח הגופני, הגמישות והקואורדינציה, כמו גם להפחית את הלחץ, לשפר את הריכוז הנפשי ולטפח תחושת רווחה משופרת.” (אנטומיה של פילאטיס: המדריך המאויר שלך לתרגילים על מזרן ליציבות ושיווי משקל של שרירי הליבה, ריאל איזיקוביץ וקרן קליפינגר, 2011, עמ' 1).

אני מעביר מספר שיעורים למורים לאורך השבוע במסגרות חינוכיות שונות. המטרה העיקרית שלי במהלך המפגשים הללו היא הרפיה. תחושת הרפיה זו ניתנת להשגה בעיקר באמצעות הנשימה. אני משתדל להקדיש זמן בתחילת כל שיעור (בין אם מדובר במתחילים ובין אם במתרגלים מנוסים יותר) להתמקדות בנשימה.  ג'וזף פילאטיס האמין שהנשימה היא מרכזית לחיזוק הקשר בין הגוף לנפש, וזהו מפתח חשוב כאשר מעודדים מורים להניח בצד את ערימת הניירת שעדיין מונחת על שולחנותיהם ולהקדיש שעה להתמקדות בעצמם.

מורים נוטים "לשאת" את הלחץ שלהם בכתפיים, מה שיוצר מתח מיותר ושימוש יתר בשרירי הטרפז והמרימים של השכמה. השיעורים שלי עם מורים תמיד כוללים את היסודות הבאים: תנועות צוואר, "ציפה" של הראש וסיבוב הזרועות.  הדבר נועד למזער דפוסי מתח שרירי ולהגביר את המודעות לאילו שרירים צריכים לעבוד ואילו צריכים להירגע. זה מאפשר לתלמידיי בפילאטיס לחוש את התנועה והיישור הטבעיים של הראש, הזרועות והכתפיים מבלי להעמיס יתר על המידה על שרירי הטרפז והדלטי.

הוראת הפעלת שרירי הליבה וכיצד ניתן להשתמש בה כדי לתמוך בתנועות תפקודיות בחיי היומיום תופסת מקום מרכזי בשיעורים שלי עם מורים בבתי ספר יסודיים. מורים מבלים חלק ניכר מיומם בעמידה. כשיצאתי לעבוד כמורה בבית ספר יסודי במשרה מלאה, הזמן הרב שביליתי על הרגליים גרם למתח ואי-נוחות בגב התחתון.  על ידי פיתוח מודעות להטבעה ושילוב תרגילים כגון תנועות ירך/ברך, סיבובי רגל אחת ומתיחת רגל אחת בתוכנית פילאטיס למורים, התלמידים שלי לומדים כיצד להשתמש בשרירי הבטן בצורה נכונה כדי לשלוט בתנועות האגן ולשמור על יציבות האגן והעמוד השדרה בזמן עמידה, הליכה, ריצה ואפילו משחק.

במהלך השיעורים שלי עם מורים, אני משתדלת לשלב מדיטציה ומיינדפולנס. אני מוצאת שמוזיקה מועילה מאוד, וקיבלתי על כך תגובות חיוביות רבות מהתלמידים שלי. אני נוטה להשתמש במוזיקה קצבית מספיק כדי להמריץ ולעורר את האנשים במהלך התרגול, אך רגועה מספיק כדי לעזור להם ‘להרפות’ ולהתמקד בגוף, בנפש ובנשימה.  שימוש בביטויים כגון ‘תודה לעצמך על שהגעת לכאן היום’, ‘היה אסיר תודה על הזמן שהקדשת לרווחתך האישית’ מועיל מאוד במציאת המורים להירגע ולהיפטר ממחשבות על העבודה. אני תמיד מסיימת את המפגשים שלי עם המורים בסשן קצר של מיינדפולנס והרפיה.  אני מבקשת מהלקוחות להתמקד בנשימה שלהם, לשים לב לאיזה חלק בגוף הם נושמים בצורה החזקה ביותר. לשים לב איך הגוף שלהם מרגיש, במיוחד בהשוואה לתחילת השיעור. לשים לב לתחושת חוסר המשקל של הראש על הכתפיים, ולתחושת הרגיעה אך גם האנרגיה בגוף. החדר מלא בחיוכים ובפנים רגועות של המורים, והידיעה שסייעתי בכך, היא תחושה מדהימה.

לעיתים (במיוחד לקראת תחילת או סוף הסמסטר), מספר המשתתפים בשיעורים שלי עם מורים נוטה להיות נמוך מאוד. לאחר שיחות עם רבים מ‘תלמידי-המורים’ שלי, גיליתי שרבים מהם חשו אשמה על כך שהם מגיעים לשיעור, בעוד שיכלו להמשיך בעבודה על אחת המטלות הרבות שעדיין נותרו להם בכיתה.  מורה אחת לכיתה ג‘ (ילדים בני 7-8) אמרה כי על ידי בדיקת ערימת מבחנים, השלמת מייל מורכב במיוחד להורה, או סיום ניירת כלשהי, היא יכולה לסמן פיזית משהו ברשימת ה’משימות‘ שלה, אך השקעת שעה בהתמקדות בפיתוח רווחתה הגופנית והנפשית אפילו לא נמצאת ברשימת ה’משימות".  אני רוצה לעודד את כל המורים, ולמעשה את כל האנשים, לשים את עצמם בראש רשימת ה"משימות" שלהם, החל משיעורי פילאטיס קבועים.

[גבול]